כשוירטואלי ופיסי נפגשים – אני מארחת את אדריכלית קרן אבני בסוכה

כשיזמנו בבאבלז – קבוצת בלוגריות העיצוב ולייפסטייל הנפלאה שאני גאה להשתייך אליה – את פרוייקט האושפיזין, היה ברור לי שאני אארח בסוכתי הוירטואלית את אדריכלית קרן אבני, שהיא למי שאינו בקיא בקשרי המשפחה אחותי האהובה.

 

פרוייקט אושפיזין של באבלז

 

קרן הצעירה ממני בשנתיים, היא ללא צל של ספק או תחרות ההשראה הגדולה שלי. הגעתי לתחום העיצוב בעיקבותיה אבל בזה לא מסתכמת ההשראה וההשפעה; קרן היא דוגמא לאיזון, לאורח חיים נכון, לנועם וכמובן שילוב נדיר של כישרון ומקצועיות.

היא בוגרת לימודי אדריכלות בטכניון, לאחריהם עבדה באחד ממשרדי האדריכלים המובילים בארץ "אפרת קובלסקי" שבמסגרתו הובילה פרוייקים יוקרתיים כדוגמת תכנון מחודש של מוזיאון לוחמי הגיטאות ולקחה חלק בייצוג מדינת ישראל בביאנלה השמינית לאדריכלות בונציה. בשנים האחרונות היא בעלת משרד אדריכלים עצמאי, מרצה בחוג לעיצוב פנים במכללה למנהל ואמא לשלוש נסיכות.

 

אדריכלית קרן אבני

 

לפני שאני מפנה את הבמה לפוסט המקסים שלה, אני מזמינה אתכם לשטוף את העיניים באתר החדש שלה ולשוטט בין הפרוייקטים מעוררי ההשראה, שכוללים בתים פרטיים לצד פרוייקטים ציבוריים מרשימים ועטורי שבחים.

 

שני חברים יצאו לדרך

 

אל תוותרו גם על צלילה לתוך בלוג האדריכלות האיכותי שהיא כותבת, שמעבר לפן האסתטי יש בו תמיד שאר רוח וערך מוסף. תקראו על נוף ילדותה שהוא גם נוף ילדותי, הגיגים מרתקים על "ההשלכות המרחביות של עידן המידע", פרוייקט יפהפה של בניית בית דו משפחתי לשני חברי ילדות בהוד השרון ועוד ועוד פוסטים נפלאים ומעוררי מחשבה.

 

ואחרי ההקדמה הזו – קרני, הבמה שלך –

.

בשנים האחרונות התחלפנו ואורית נהייתה ה'בתיה עוזיאל' מבין שתינו. בילדותינו התוויות היו ברורות: היא הריאלית (יחידה שישית באסטרופיסיקה…), ואני היצירתית. (אי אפשר לומר שלא מילאתי את חובי לחברה ועשיתי חמש יחידות במתמטיקה-פיסיקה-כימיה אבל למה להתקטנן). תווית היא תווית.

.

אני הייתי ילדת החוגים: קרמיקה, ציור, תפירה, עיצוב אופנה, תדמיתנות וכל מה שהריח כמו יצירה. נדמה לי שרק לתפירה הצלחתי למשוך אותה.

.

לימים היא הלכה לקורס תכנות של ממר"ם בצבא ומשם הדרך לקריירת הייטק היתה סלולה, ואני נרשמתי ללימודי ארכיטקטורה בטכניון (אותם סיימה בהצטיינות דיקאן – הערת בעלת הבלוג).

ואז, אחרי עשור וחצי, עם קריירת הייטק מפוארת מאחוריה, אורית הצטרפה אלי לשורת היוצרות והמעצבות. מה זה הצטרפה? השאירה עשן. תופרת, סורגת, מצלמת, מעצבת. מה לא?

פייר, בלי להשתפך יותר מדי, זה תענוג אמיתי. תענוג לדבר עם אחותי באותה השפה. תענוג להבין אחת את השניה בכל נימי הנפש. זכייה בלוטו.

.

כשהוזמנתי להתארח בסוכתה הוירטואלית והממשית (ומאחר וגן פולני זורם בעורקי), לא יכולתי לבוא בידיים ריקות. החלטתי לעשות עם הילדות את הקישוטים. הרבה זמן ראיתי ברשת הדרכות לפונפוני טישיו. זה היה נראה קליל (Not!! סתם, כשקולטים את העניין, זה אכן קליל, רק להשלמת המשימה נדרשת סבלנות מה).

.

פונפונים לסוכה

.

כמה דברים על יצירה עם ילדים (או ילדות. במקרה שלי):

.

1. אם את לא שולטת לגמרי ביצירה אותה את מתכננת, אל תתחילי אותה עם הילדות. הן מזהות חוסר ביטחון מקילומטרים.

.

הבנות מכינות קישוטים

.

2. אם יש לך ילדה ג'ינג'ית יצירתית ואקספרסיבית, אל תצפי שהיא תקפל אקורדיונים ותפריד שכבות טישיו בעדינות אין קץ. (היא מיד המציאה יצירה משל עצמה. בלי חוקים והגדרות…)

.

3. אם תכננת שיצאו לך תוצרים מושלמים לצילום, את תצטרכי לעשות אותם לבד אחרי שהן הולכות לישון. העיקר שצילמת אותן עושות כמה מקווצ'צ'ים משל עצמן.

.

4. אם גם לך נגמרה הסבלנות, זה הזמן להזמין את האחיינית הגדולה יותר ולשאול באקט של טוב לב האם היא רוצה שתלמדי אותה לעשות כזה 'מאמם'…

.

נעמי מכינה קישוטים

.

ולהשלמת המשפחתיות הדביקה, בערב החג חגגנו למיכאל יומולדת חמש. התכנון (של הפוסט) היה שכולם יהיו מסובין תחת מטר פונפוני טישיו שהילדות אני עשינו, אך במציאות, האושפזין הצעירין התכנסו אצל המתנפחים המשמחים. לפחות היתה הצלחה מקרית בצבעוניות…

.

1

.

3 (2)

.

2 (1)

.

5

.

תודה אוריתי על הארוח הנעים תמיד, יומולדת שמח מייקי וחזרה לשגרה נעימה לכולנו!!

.

גם ממני!

.

שבוע נפלא,
אורית

.

Share this post

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *